הקריאה בנוסח יהודי תימן - לא בשמים היא

הנוהג בקרב יהודי תימן, שהעולה לתורה קורא את ה"מברך" מתוך ספר התורה, כאשר תפקיד החזן העומד לידו הוא רק לכוון ולהנחות בעת הצורך, הוא מנהג נאה. לוּ נועד נוהג זה רק על מנת להפיץ את ידיעת קריאת התורה "מנער ועד זקן" - דיינו.

מנהג נאה נוסף הוא קריאת התרגום הן בקריאה בתורה והן בקריאת ההפטרה (בדרך כלל על ידי ילד כדי לחנכו). המתרגם קורא בעקבות קריאת ה"עולה" - פסוק בפסוק. בעת ה"תרגום" קורא החזן את הפסוק בלחש באזני ה"עולה", וכפועל יוצא מכך, ניתנת לקורא שהות להתבונן בפסוק הבא לפני קריאתו בקול. בכך גם מקיימת העדה ה"תימנית" את מצוות "שמו"ת (שניים מקרא ואחד תרגום) גם בעת הקריאה בציבור.

דא עקא, שבעקבות המפגש עם תרבויות ישראל השונות - וביחוד רכישת הרגלי דיבור וקריאה בהגייה המקובלת בעברית בת-ימינו - נגרמים קשיים הולכים וגוברים בקניית דרכי הקריאה בתורה בנוסח התימני. יותר בא הקושי לידי ביטוי אצל דור הצעירים שנולד בארץ ושיָנק את ההגייה המקובלת בימינו עם חלב אמו. יותר ויותר צעירים העולים לתורה מתקשים בקריאה, ולא פעם מתבקש החזן לקרוא את ה"מברך" במקומם, כמנהג עדות ישראל האחרות.

כדי לשמר את המנהג היפה הזה של קריאה בתורה על ידי ה"עולה", מוצעת בזה לציבור הרחב סדרה של כללי הקריאה, המקיפה מגוון רחב של דרכי הגייה וקריאה בנוסח התימני - מהגיית האותיות ועד לקריאה בטעמים.

בהכנת סדרת כללי הקריאה האלה עמדו לפנינו שלוש מטרות:

• לתת בידי הלומד/הקורא כלי עזר מנחה ללימוד הקריאה או לשיפור רמתה.
• לאפשר ללומד/לקורא להכיר את היסודות הלשוניים הדקדוקיים, שעליהם מושתתת הקריאה, ושלא יסתפק בקריאה המבוססת על שינון.
• לאפשר לכל המעונין להכיר את הקריאה ה"תימנית" על המיוחד שבה, ואולי תתרום החוברת בכך לשימור מורשת תימן בתחום זה.

כל הפסוקים המובאים כאן כדוגמא ולשם שינון, על ניקודם וטעמיהם, הם על פי תנ"ך מהדורת קורן. קטעי הדקדוק ששולבו, הובאו רק בקשר להנחיה בלימוד הקריאה, וככל שהדבר נדרש לשם כך. לא נדוֹן, למשל, נושא הקמץ הקטן ואופן זיהויו, משום שאין בכך כדי להוסיף לתיאור הקריאה בנוסח התימני, נשוּא סדרה זו. על כן אין לראות בסדרה זו כלי ללימוד כללי הדקדוק.

מן הראוי לציין כאן, שאין טעם לחפש קשר בין הקריאה לבין פרשנות הכתובים, אף כי ברוב המכריע של המקרים יש חפיפה, וודאי שאין להתאים את אופן הקריאה למה שנראה כ"כוונת הכתוב".

ייחודה של הקריאה בנוסח יהודי תימן, שהיא כמשמעה "קריאה", זאת לעומת הקריאה המסלסלת והמתנגנת בשאר העדות. לא יהיה זה בלתי סביר להניח, שיהודי תימן שימרו דרך קריאה קדומה ביותר, שוודאי לא היו בה ניגונים מרובים. זו היתה ככל הנראה קריאה שוטפת. הכתוב בנחמיה ח, ח אומר: וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָֽאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָֽא: לפי חז"ל (במגילה ג, א) הקריאה היתה לפי הפסוקים ולפי פסקי טעמים. הקריאה ה"שוטפת" על פי יהודי תימן - ואין כוונתנו לאלה מהם המאריכים ומסלסלים בקריאתם עד כדי יגיעת הציבור - נותנת תחושה של קריאה משמעותית. דומה, שאם היינו מחילים את עקרונות הקריאה ה"תימנית" על קריאה רהוטה בעברית של ימינו, היינו מקבלים באופן כללי קריאה די משמעותית.

שמות הטעמים שנזקקנו להם בחיבורנו, הם השמות המקובלים במחקר. לא מצאנו לנכון להלאות את הלומד בהכרת ההבדלים בשמות הטעמים בעדות השונות, מה גם שאינם משמעותיים. נסינו, כפי קוצר שכלנו, להקיף את מירב הנושאים הנוגעים לקריאה מדוייקת, ואם נעלמה מאיתנו הלכה כלשהי, עם הקוראים הסליחה.

יהי רצון שתהיה סדרה זו תשתית להכרת נוסח הקריאה, והמוסיף תבוא עליו ברכה. כמובן, אין סדרה זו צריכה ויכולה לשמש תחליף ללימוד ושינון מתמיד, ואינה אלא בבחינת "ואידך זיל גמור".

להזמנה, לתגובה וליצירת קשר

או התקשר לטלפון: 756453 0522